פורסם ביום 31.10.25

מה הם התנאים למתן עיקול זמני – ניתוח תקנות 95 ו-103 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות התשע"ט-2018

מהי תכליתו המרכזית של צו עיקול זמני, ומדוע הוא כה חיוני בהליכי גבייה?

התכלית המרכזית של צו עיקול זמני היא להבטיח את יכולתו של התובע לממש את פסק הדין, אם יינתן לטובתו, וזאת על-ידי מניעת הברחת נכסים או הקטנת יכולת הפירעון של הנתבע בתקופה שבין הגשת התביעה למתן פסק הדין. מדובר בסעד זמני דרמטי, המהווה סוג של "רפואה מונעת" משפטית. עבור עורך דין גבייה, צו העיקול הוא כלי אסטרטגי ממדרגה ראשונה, המעניק לו כוח מיקוח ומבטיח שהנתבע יישאר בעל אמצעים לפרוע את החוב. הוא מטיל מגבלה על הנתבע לנקוט פעולות בנכסיו המעוקלים, ובכך משמר את מצב הקיים. עורך דין גביית חובות מנוסה ידע להגיש בקשה כזו במהירות וביעילות, תוך עמידה בתנאי הסף הנוקשים של התקנות החדשות. זהו אבן יסוד בהבטחת יעילות ההליך המשפטי והגשמת עקרון סופיות הדיון.

מהו "התנאי המקדמי" שנדרש להוכחה על פי תקנה 95(ג)(1) לעניין קיומה של עילת תביעה?

תקנה 95(ג)(1) קובעת את הנטל הראשוני והעיקרי שמוטל על המבקש עיקול זמני: הוכחת קיומה של עילת תביעה לכאורה. על התובע, באמצעות עורך דין גבייה מטעמו, להראות כי סיכויי תביעתו טובים וכי מדובר בתביעה רצינית שאינה טורדנית או קנטרנית. בית המשפט אינו בוחן את הראיות לגופן בשלב זה, אלא מעריך את הראיות הגולמיות שמוגשות – בעיקר בתצהיר תמיכה – כדי לקבוע אם ישנה "ראיה מהימנה לכאורה" לקיומו של החוב. דרישה זו היא למעשה מבחן סף: רק אם סיכויי ההצלחה של התביעה נראים סבירים, ניתן יהיה להמשיך ולבחון את התנאים הנוספים למתן הסעד. הוכחה זו מהווה נדבך הכרחי בעבודתו של כל עורך דין גביית חובות שמבקש להטיל עיקול אפקטיבי, שכן בסיס התביעה הוא הלגיטימציה לסעד הזמני.

מה נדרש להוכחה לעניין "החשש הסביר להכבדה" על ביצוע פסק הדין בהתאם לתקנה 95(ג)(2)?

"חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין הוא הלב של הדרישה למתן עיקול זמני על פי תקנה 95(ג)(2), הקובעת את שאלת ההכבדה. על המבקש, המיוצג על ידי עורך דין גבייה, להוכיח בראיות מספקות כי קיים חשש ממשי שבהיעדר עיקול, הנתבע יבריח נכסים, יפזרם, יסתירם או יבצע בהם פעולות שיקטינו משמעותית את יכולת הפירעון שלו עד למתן פסק הדין. ההוכחה יכולה לכלול ראיות על העברות נכסים תמוהות, חוסר תום לב, קשיים כלכליים מתקרבים של הנתבע, או ניסיונות קודמים שלו להתחמק מתשלום חובות. הנטל הוא להראות יסוד סביר לחשש, ולא ודאות. למעשה, התקנה מכוונת למקרים בהם קיים סיכון ממשי ל"ריקון" קופת הנתבע. עורך דין גביית חובות חייב להציג תמונה ברורה המצביעה על דחיפות הצו.

מהו "מאזן הנוחות" בין הצדדים, וכיצד הוא נבחן על פי תקנה 95(ד)?

מאזן הנוחות הוא המבחן האיזוני המרכזי שקובעת תקנה 95(ד). בית המשפט בוחן האם הנזק שיגרם למבקש, אם לא יינתן העיקול, גבוה מהנזק שייגרם למשיב אם העיקול יינתן. העיקול הזמני הוא סעד כבד משקל ופוגעני, שעלול להקפיא נכסים ולפגוע משמעותית בפעילות העסקית של הנתבע. לכן, על עורך דין גבייה להראות כי ללא העיקול, סיכויי המימוש של פסק הדין הופכים לתיאורטיים בלבד (נזק בלתי הפיך לתובע), בעוד שהפגיעה בנתבע ניתנת לפיצוי עתידי באמצעות ערובות. ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, כך ייטה בית המשפט לתת משקל רב יותר לנוחות התובע. מדובר למעשה באיזון בין הזכות המהותית של התובע לבין זכות הקניין של הנתבע, איזון קריטי בכל תיק גבייה שמטרתו להביא לידי מידתיות.

מהם שיקולי הצדק ושיקולים נוספים שבית המשפט מפעיל במתן עיקול זמני על פי תקנה 95(ה)?

תקנה 95(ה) קובעת כי בית המשפט רשאי לשקול גם שיקולים נוספים של צדק ויושר (כפי שנקראו בנוסח הקודם), מעבר לתנאים הפורמליים של עילת תביעה וחשש להכבדה. סעיף זה מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לבחון את מכלול נסיבות המקרה, התנהלות הצדדים ותום ליבם. לדוגמה, בית המשפט עשוי לשקול האם המבקש, המיוצג על ידי עורך דין גביית חובות, הגיש את הבקשה בשיהוי ניכר, או האם מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט. כמו כן, ניתן לשקול את מידת הפגיעה בנתבע – לדוגמה, אם העיקול ימוטט עסק חיוני. שיקולי הצדק יכולים להשפיע גם על היקף העיקול או על התנאים הנלווים אליו. זוהי רשת הביטחון המוסרית של ההליך, המבטיחה כי גם אם התנאים הטכניים התקיימו, הצו יינתן רק כשהוא מוצדק באופן מהותי ואין בו משום עשיית עושר שלא כדין.

מהי חשיבותה של הערבות העצמית ושל העירבון (תקנה 96) כתנאי הכרחי למתן עיקול זמני?

תקנה 96 מחייבת את המבקש להפקיד ערבות עצמית וכן עירבון (במזומן או ערבות בנקאית) כתנאי למתן הצו. מטרתם של אמצעים אלה היא להגן על הנתבע מפני נזק שייגרם לו כתוצאה מהעיקול, אם יתברר בדיעבד שהתביעה נדחתה או שהעיקול בוטל שלא כדין. הערבות העצמית (בסכום משמעותי) והעירבון (בסכום שקובע בית המשפט) הם המגן הכלכלי של הנתבע מפני סעד זמני שניתן על בסיס ראיות לכאורה בלבד. עורך דין גבייה מודע לכך שדרישת הערובות היא קשיחה, ומהווה מחיר הולם שעל הלקוח לשלם תמורת היתרון הגדול שמקנה לו העיקול. ללא הפקדת הערובות הנדרשות, בקשת העיקול תידחה, והאפשרות להבטיח את גביית החובות תאבד, שכן הסעד הזמני אינו יכול להינתן ללא מנגנון איזון.

מהי החשיבות המעשית של תקנה 103 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות בנוגע לביטול ושינוי עיקול זמני?

תקנה 103 עוסקת בביטול, שינוי או עיון מחדש בסעד זמני שכבר ניתן, וזאת בכל עת. היא מעניקה לנתבע את הזכות לפנות לבית המשפט ולדרוש את ביטול או שינוי העיקול, גם לאחר שניתן, ככל שסבור כי הסעד אינו צודק או נחוץ עוד. הנתבע, המיוצג לרוב על ידי עורך דין גביית חובות שמתמחה בייצוג נתבעים, יכול לטעון, בין היתר, לשינוי נסיבות מהותי (כגון מציאת נכס חלופי שאינו נחוץ לעיקול), להפקדת ערובה חלופית, או להוכחת נזק בלתי סביר שנגרם לו. התקנה מחייבת את בית המשפט לבחון מחדש את התנאים ששימשו למתן הצו המקורי, לרבות מאזן הנוחות. היא מאפשרת גמישות בהליך העיקול ומבטיחה שהסעד הזמני, שניתן לעיתים במעמד צד אחד, לא יישאר בתוקף כאשר נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת עוד.

כיצד התקנות החדשות, ובמיוחד תקנה 95, מחייבות את עורך דין גבייה להקפדה יתרה על דיוק וגילוי נאות?

תקנות סדר הדין החדשות, ובראשן תקנה 95, מחייבות את עורך דין גבייה לרמת דיוק וגילוי נאות גבוהה במיוחד. הדרישה להצגת "ראיה מהימנה לכאורה" לקיומה של עילת תביעה מחייבת הגשת תצהיר מפורט ומבוסס ראיות. בנוסף, חובת הגילוי המלא עלולה להביא לביטול הצו אם יתברר שלא נחשפו עובדות רלוונטיות הידועות לתובע. ההקפדה היתרה נועדה למנוע שימוש לרעה בסעד הדרסטי של עיקול זמני. כל עורך דין גביית חובות חייב להבין כי הגישה הנוכחית של בתי המשפט היא מחמירה יותר, והיא שמה דגש רב על עקרונות המידתיות ותום הלב. אי עמידה בדרישות אלה עשויה להוביל לדחיית הבקשה, לחיוב בהוצאות משפט גבוהות ולחילוט העירבון שהופקד לטובת הנתבע, ומשמשת כמנגנון הרתעה משמעותי.