פורסם ביום 31.10.25

ניתוח מעמיק ומורחב של סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999: "הרמת המסך" כחרב הפיפיות של דיני החברות וככלי מרכזי בגביית חובות

חוק החברות, התשנ"ט-1999, עיגן בעולם המשפט הישראלי את אבן היסוד של המשפט התאגידי: עקרון האחריות המוגבלת של בעלי המניות. רעיון מהפכני זה, המעוגן בסעיף 4 לחוק, מאפשר לחברה להיות אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ומנהליה. המסר הברור הוא: עסקים הם עניין של סיכון, אך הסיכון האישי של המשקיע מוגבל לגובה השקעתו בחברה. מדובר בנדבך קריטי המעודד יזמות, צמיחה כלכלית ונטילת סיכונים מחושבים.
ואולם, לצד כלל הזהב הזה, עומד סעיף 6 לחוק – סעיף הרמת המסך. סעיף זה הוא למעשה המנגנון המאפשר לבית המשפט לחרוג מהכלל ולהטיל את חובות החברה על בעלי מניותיה (ובמקרים מסוימים על נושאי המשרה בה), כאשר מצא כי נעשה שימוש פסול או בלתי הוגן במסגרת התאגידית. עבור עורך דין גבייה, הבקיא ברזי דיני התאגידים, סעיף 6 אינו רק סעיף בחוק; הוא כלי חיוני במלחמה המשפטית להשבת חובות לנושים שנפגעו.

עקרון "הרמת המסך": ההיסטוריה, המהות והרפורמה

דוקטרינת הרמת המסך החלה את דרכה במשפט הישראלי כפרי פיתוח פסיקתי, עוד לפני חוק החברות. בתי המשפט, מכוח שיקולי צדק ויושר, חשו חובה להתערב במקרים בהם נעשה שימוש לרעה במעטה החברה. חוק החברות החדש (1999) לקח את הדוקטרינה הפסיקתית ועיגן אותה לראשונה בחקיקה, במטרה ליצור ודאות משפטית גדולה יותר.
במקור, נוסח סעיף 6 היה רחב יחסית, והותיר שיקול דעת נרחב לבית המשפט. עם זאת, במהלך השנים, הפסיקה ומאוחר יותר תיקון 3 לחוק (שנכנס לתוקף ב-2005) צמצמו ומיקדו את העילות להרמת מסך. כיום, סעיף 6(א) קובע רשימה סגורה יחסית של נסיבות המצדיקות ייחוס חובות:
* שימוש לרעה באישיות המשפטית: כאשר נעשה שימוש במסגרת התאגידית "בכוונה להונות אדם או לקפח נושה של החברה". זוהי העילה החמורה ביותר, הדורשת הוכחה של יסוד נפשי של כוונה לפגוע, או לפחות חוסר תום לב קיצוני.
* שימוש שאינו ראוי: כאשר בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, מטעמים של "שימוש בלתי ראוי" בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת כדי שלא יוכלו הנושים להיפרע מבעלי המניות. הפסיקה פירשה סעיף זה כמצריך הוכחה כי בעל המניות ערבב את ענייניו האישיים עם ענייני החברה, או נטל סיכונים בלתי סבירים על חשבון הנושים.
* מימון דק (Under Capitalization) ונטילת סיכונים: עילה זו ממוקדת במקרים בהם "נוצרה חובת החברה כתוצאה מפעולה או הימנעות מפעולה אסורה מצד בעלי מניותיה, ובנסיבות שבהן מימון החברה היה בלתי מספק במידה מובהקת ביחס לסיכון העסקי שנטלה". זוהי עילה מרכזית בה נדרש עורך דין גביית חובות להוכיח כי החברה מעולם לא מומנה כראוי ביחס להתחייבויות שנטלה, ובכך הפכה את הנושים למממנים העיקריים של סיכוניה.

תפקידו האסטרטגי של עורך דין גבייה עורך דין גביית חובות

כאשר חברה חדלת פירעון, התשובה הברורה לכל עורך דין גביית חובות היא: עליך לבדוק מיידית את הפוטנציאל להרמת מסך. ההליך אינו פשוט, ודורש איסוף ראיות מקיף:
1. איסוף וניתוח הראיות ה"פנימיות":
עורך דין גבייה יבקש לחשוף את הראיות המעידות על בלבול זהויות בין בעל המניות לחברה. זה יכול לכלול בדיקה של תנועות בנקאיות בין החברה לכיסויים פרטיים, שימוש ברכוש החברה (כגון רכב או נדל"ן) לצרכים אישיים, או אי-קיום דרישות פורמליות (כגון חוסר ביומני דירקטוריון או פרוטוקולים). הוכחת שימוש בנכסי החברה כאילו הם חלק מנכסיו הפרטיים של בעל המניות מהווה אינדיקציה חזקה לשימוש לרעה.
2. הוכחת המימד הנפשי והכלכלי (מימון דק):
הדרישה להוכיח כוונת הונאה או מימון דק מובהק הופכת את הליך הרמת המסך לזירת קרב משפטית-כלכלית. עורך דין גביית חובות יצטרך להיעזר בחוות דעת כלכליות וחשבונאיות כדי להצביע על הפער הבלתי נסבל בין הון החברה (ובעיקר הונה העצמי) לבין ההתחייבויות העצומות שנטלה. לדוגמה, חברה שהוקמה עם 10,000 ש"ח הון מניות רשום, ומיד לאחר מכן חותמת על חוזים במיליוני שקלים, מעלה חשש כבד לניצול פסול של עקרון האחריות המוגבלת.
3. ייחוס חובות לנושאי המשרה (סעיף 6(ג)):
סעיף 6(ג) מרחיב את האחריות הפוטנציאלית ומאפשר לייחס חובות גם לנושאי משרה (דירקטורים, מנכ"לים). אפשרות זו רלוונטית במיוחד כאשר בעל המניות אינו פעיל, אך נושא המשרה הוא שפעל הלכה למעשה בכוונת הונאה או חוסר תום לב. עורך דין גבייה מנוסה לא יסתפק רק בתביעת בעל השליטה, אלא יבחן האם יש מקום להרחיב את החזית ולתבוע את מנהלי החברה באופן אישי, מכוח תפקידם ופועלם.
מגבלות סעיף 6 והזהירות השיפוטית
יש לזכור כי חרף חשיבותו ככלי גביית חובות, הרמת מסך היא הליך יוצא דופן וחריג. בתי המשפט מחויבים לזהירות רבה בשימוש בכלי זה, שכן שימוש תכוף או קל דעת בו עלול למוטט את עקרון האחריות המוגבלת כולו, ובכך לפגוע קשות בכלכלה.

הפסיקה קבעה כי:

* אין הרמת מסך אוטומטית: עצם חדלות הפירעון או התנהלות כושלת אינם מצדיקים כשלעצמם הרמת מסך. יש צורך בהוכחת יסוד נוסף של שימוש לרעה או חוסר תום לב מהותי.
* אין ענישה בדיעבד: בתי המשפט לא משתמשים בסעיף 6 ככלי ענישה על כישלון עסקי, אלא ככלי אכיפה על התנהלות פסולה של בעלי המניות.
לכן, האתגר הניצב בפני עורך דין גבייה עורך דין גביית חובות הוא לבדל את המקרה שלו ממקרי "כישלון עסקי לגיטימי" ולהציגו כ"ניצול ציני של המסגרת התאגידית". הניתוח המשפטי מחייב הצגת תמונה מלאה של אירועים המצביעים על כך שבעלי המניות השתמשו בחברה ככלי שרת בלבד, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות הנושים.
סעיף 6 ככלי חינוכי ואפקט ההרתעה

מעבר ליישום הישיר של סעיף 6 לצורך גביית חובות במקרה ספציפי, לסעיף יש חשיבות מכרעת בהרתעה. עצם קיומו של הסעיף ובתיקי הרמת מסך מוצלחים משמשים תמרור אזהרה לכלל הקהילה העסקית. המסר ברור: האישיות המשפטית הנפרדת מעניקה הגנה, אך היא אינה מעניקה חסינות. מי שיבחר להשתמש בה לרעה, להבריח נכסים, או להקים חברה בעלת מימון דק במכוון, חשוף לתביעה אישית חסרת הגבלה.
בסופו של דבר, סעיף 6 לחוק החברות הוא הפתח הנדיר והכמעט יחיד, המאפשר לנושה שנקלע למצב של חדלות פירעון תאגידי, לחצות את גדר האחריות המוגבלת ולפנות אל נכסיהם האישיים של מי שניצלו את האמון ואת החוק. הליך זה דורש מיומנות, ניסיון, וראייה רוחבית של דיני חברות ודיני חדלות פירעון – יכולות המצויות בליבת עיסוקו של כל עורך דין גבייה עורך דין גביית חובות מוביל.
השימוש המושכל בסעיף זה הוא המפתח לשמירה על טוהר המסחר והאמון בשוק, ומהווה את הקו האדום המבדיל בין יזמות מבורכת לבין רמאות תאגידית פסולה.